<h1>רבינו יהונתן מלוניל — ב"ק</h1>
<h2>דף ב:</h2>
[ב"ק ט"ו ע"א] השווה אשה לאיש לכל עונשין שבתורה. לחייבי מיתות ולכריתות וחייבי לאוין, דכל חייבי כרתות שלקו נפטרין מידי כרתן [מכות כ"ג ע"א].
<h2>דף ו.</h2>
[ב"ק צ"ג ע"ב] הגוזל עצים ועשאן כלים, עצים שלא היו שוים אלא דינר ועשאן כלים כגון שחקקן ועשאן קערה, או שעשה מהן בוכנא דהיינו שיפן לבדו דתו לא הדר לבריתיה כענין שגזלה, משלם כשעת הגזלה דהיינו שוה דינר, וכל מה שנשבחו לגזלן הוי משום דקני ליה בשינוי מעשה, ואע"ג דלא נתיאשו הבעלים דלשנוי מעשה לא צרי' יאוש, אע"ג דלשנוי רשות לא קני אלא [ביאוש] בשנוי מעשה לחודיה נמי קני, וצמר ועשאן בגדים שעשה מהן נמטי בלשון משנה לבדים ובלעז פלטרי דשנוי שאינו חוזר לבריתו לעולם הוי, דלעולם אין הצמר חוזר לבריתו להיות כל נימא ונימא בפני עצמה כתחלה, והה"נ שאם טואו דקני ליה בשנוי מעשה דהא אינו חוזר לבריתו לעולם, ולא משלם אלא כשעת הגזלה שלא היה הצמר [שוה] אלא דינר והעודף דגזלן הוי, ונפ"ל מקרא דכתיב [ויקרא ה'] והשיב את הגזלה אשר גזל מרבוי אשר גזל, דלא הוה צריך אלא בא ללמדנו [לעיל ס"ז ע"א] אם כעין שגזל שלא נשתנה מבריתו יחזיר אותה הגזלה עצמה, ואם נשתנה לא יחזיר גוף הגזלה עצמה אלא כמה שהיתה שוה בשעת הגזלה ותשאר הגזלה לעצמו של גזלן.
<h2>דף ט.</h2>
[ב"ק ס"ח ע"ב] זה לפי שאינו שלו, כלומר הגזלן שלא קנאו עדיין כיון שלא נתיאשו הבעלים שאם נתיאשו הוי יאוש ואיכא שנוי השם דמעיקרא חולין והשתא קדשים, וזה בעלים לפי שאינו ברשותו ואע"פ שיכול להוציאה בדיינין כיון שאינו בידו ממש לא מצי מקדישה דלא דמי לביתו.
<h2>דף טו:</h2>
[ב"ק ע"ט ע"ב] אין מגדלין בהמה וכו', בהמה דקה משום ישוב ארץ ישראל שמובירות את השדות, וכל שדות ארץ ישראל סתמן דישראל, וכשמצטרכין להם היו מוליכין אותן (ל)[מ]חוצה לארץ, ויכול לקנות הקצב מהם שיספיקו לו שלשים יום אבל יותר לא, והכי תני בבריתא [פ' ע"א] והטבח לוקח ושוחט לוקח ושוהא ובלבד שלא ישהא את (הענוגה) [העגונה] שבהן יותר משלשים יום. אבל מגדלין בסוריא זו היא ארם צובה שכבשה דוד וקסבר כבוש יחיד לא שמיה כבוש [גיטין מ"ז ע"א] והוי כחוצה לארץ ובחוצה לארץ מותר לגדל דלא חיישינן לישובה ואם יפסידו שדות אחרים ישלמו.
<h2>דף כט:</h2>
[ב"ק ס"ח ע"ב] זה לפי שאינו שלו, כלומר הגזלן שלא קנאו עדיין כיון שלא נתיאשו הבעלים שאם נתיאשו הוי יאוש ואיכא שנוי השם דמעיקרא חולין והשתא קדשים, וזה בעלים לפי שאינו ברשותו ואע"פ שיכול להוציאה בדיינין כיון שאינו בידו ממש לא מצי מקדישה דלא דמי לביתו.
